אם נריץ קדימה בזמן כחודש ימים, סיימתי את הטירונות וחוץ מקראש על המפקדת שלי, כנראה יש לי איזה משיכה לבנות סמכותיות 
ואם את קוראת את זה, אז אני עוד רווק
אז חוץ מהקראש, לא למדתי כישורים מיוחדים שיכינו אותי לשלוש שנים במשרד, פציעה משדכן סיכות וחתך נייר היו הסכנות הנפוצות ואיתן לא למדנו להתמודד בטירונות. הכושר היה מוגבל והדבר היחיד שהיה גבוה מהפרופיל הרפואי היה כמות הפטורים לכל חייל.
הסדיר היה אחרת מהטירונות, לא היה "הקשב המפקד" ויכולתי לקרוא לסגן אלוף בשמו הפרטי.
חשבתי לעצמי שאולי בגלל שכולם כל כך "זורמים" ואין כל כך הרבה רשמיות אוכל להסתובב בענף ולעשות קסמים לאנשים.
מהר מאוד כולם ידעו שאני קוסם, וכולם אהבו את זה, כולם… חוץ מהמפקדת שלי.
אז הנה אני מוצא את עצמי יושב במשרד מול מחשב, ומתייק דברים אלפביתית ובעיקר משחק סוליטר. ואני לא מבין איך אני הולך להעביר שלוש שנים חסרות נשמה בשגרה יומיומית משעממת עד מוות.
ואחרי שהמפקדת שלי תפסה אותי עושה קסם במשרד היא צרחה עליי
"מתן! עוד פעם אחת אתה עושה קסם במשרד ואני שופטת אותך על הימורים!"
כצעיר פעור בצבא, הדבר הבהיל אותי מאוד.
ידעתי שאם אי פעם אזכה להתאמן עם החפיסה האהובה, אצטרך להעמיד פנים שיש לי איזה סידור באחד המשרדים וככה ארוויח לי רבע שעה טהורה עם הקלפים.
ואז פגשתי את גיא! גיא היה חייל בענף שהיה חובב קסמים והיו לו הרבה DVDים של מה שנקרא "האנציקלופדיה של זריזות ידיים בקלפים של דריל" 8 כרכים, כל כרך עסק בתחום אחר, הראשון בערבובים, השני בחיתוכים וכיוצא בזאת, גיא הועיל בטובו להשאיל לי את כל הכרכים.
אחרי ששגרת יומי כללה השכמה בשש בבוקר, נסיעה שעה כל כיוון באוטובוס ותשע שעות במשרד בפחות או יותר חוסר מעש. הדבר היחיד שרציתי לעשות כשחזרתי הייתה להכניס DVD של דריל לתוך המחשב ולהתאמן עד אחת בבוקר לישון חמש שעות וחוזר חלילה כחמישה ימים בשבוע.
רוב חבריי היו כבר במסלולים סופר קרביים ולא הייתי יוצא הרבה בסופי השבוע, אז אם הייתי מתאמן במהלך השבוע בין חמש לשש שעות ובשישי ובשבת הייתי מתאמן ימים שלמים.
במשך שנה שלמה קלפים היו חיי, שנה לקח לי ללמוד את כל מה שהיה באנציקלופדיה של דריל, עד שאני בעצמי נהייתי אנציקלופדיה.
שנה של אובססיה, או שנה שהצילה אותי מדיכאון השגרה יומית – תלוי איך מסתכלים על זה.
כל פעם הייתי מראה לגיא, משהו שלמדתי מהכרכים והוא היה מאוד מתרשם.
שנה שבה שלטתי בכלל החומרים בקלטות של דריל, שלחתי לרועי אימייל, כן אותו רועי שאשתו כתבה לי Flourishes על חתיכת מעטפה.
והוא כתב לי בחזרה…
